דן תורן: "במקום לספר לפסיכולוג, אני מספר לקהל"
דן תורן, 49, נראה היום שלם עם עצמו יותר מאי פעם. במופע חדש הוא מחבר בין שני העולמות העיקריים שבהם הוא פועל - מוזיקה ומשחק. בראיון הוא מסביר מדוע הוא מעדיף קהל מבוגר "של תיאטרון", מה עשו לו המגורים ,המשותפים עם חמי רודנר וירמי קפלן ואיזו השפעה יש לעטיפות של דיסקים על חייו.
גיל 50 נראה הרבה פחות מפחיד מקרוב מאשר מרחוק. אבל צריך לשמור על המכונה. אני אוכל טוב,עושה הליכות, שומר על הבריאות ועושה מה שמצפים ממני. יש לי יותר אנרגיה, יותר כיף. כיף להתבגר".
קשה להאמין, אבל דן תורן, נשוי ואב לשניים, כבר בן 49. רגע לפני שהוא מעגל גיל, הוא מעלה את "דן תורן שר ומשחק על חייו", מופע חדש ושונה מכל מה שעשה עד כה. אני מכיר את דן כבר 23 שנה, יצא לנו אפילו לריב, ומעולם הוא לא נשמע כל-כך נינוח, נעים, ובעיקר שלם עם עצמו ועם דרכו. אז אולי, באמת, כיף להתבגר, ולהמציא את עצמך, שוב, מחדש.
"זו תוכנית יחיד. הצגה. כמו יוסי בנאי ומואיז הקטן, יהונתן גפן 'זה הכול בינתיים', לני ברוס. כנער מאד אהבתי תוכניות כאלה, כשהסיפור הוא לא על השיר. תמיד הייתי מספר סיפורים כאלה בהופעות, עד שאמרו לי, דודי לוי וחברים אחרים, 'למה שלא תעשה תוכנית שבה יהיה חיבור בין השחקן לזמר?'. בשלב הכתיבה התייעצתי עם יוסף אל דרור ויהלי סובול, ובאיסוף החומרים פניתי לאבא שלי, אילן תורן, שהוא במאי של הצגות יחיד. שמחתי לעשות את זה עם אבא.
לשחרר, להגדיל, להתפרע
"עשיתי כמה מופעים בחינם, בתיאטרון של אמיר אוריין, ב'חללית' בירקון 70, ומחוץ לעיר. שמחתי לגלות שזה עובד. אלון אבוטבול ראה והציע רעיונות מאד טובים - לשחרר את זה, להגדיל, להתפרע, לקום מהכיסא. פחות לחשוב על אמינות. משהו יותר אסרטיבי. בתיאטרון הסטודיו, תיאטרון ניסיוני בחיפה, לא קהל טבעי של המוזיקה שלי, אנשים התמוגגו. קהל מבוגר, שהולך להצגות, בני 60 ומעלה, שלא מכירים את השירים, קיבלו את זה נהדר. וזה מה שאני רוצה, קהל של תיאטרון. ממש מתחשק לי קהל של תיאטרון".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה